מיינדפולנס בשילוב CBT

טיפול קוגניטיבי התנהגותי  CBT נועד להפחית סבל ומצוקה. הנחת היסוד של הטיפול היא שמצוקה קשורה במחשבות, רגשות והתנהגויות. במקרים רבים אפשר להפחית את מידת הסבל אם משנים פעילויות ומנהגים יום יומיים, מחשבות, אמונות, תפיסות והחלטות.

מודל הטיפול הקוגנטיבי נשען על ההשקפה שדרכי חשיבה מוגזמות או מוטות מנציחות ומחריפות מצבים מעוררי לחץ כגון דיכאון חרדה וכעס. תפקיד המטפל לעזור למטופל לזהות את סגנון החשיבה האישי  ולשנות אותו דרך של איסוף עדויות והיגיון. המטפל מזמין את המטופל לבחון את ההנחות המוקדמות, שמובילות למצבי חרדה ודיכאון, להציב סימני שאלה לגבי תוקף המחשבות והתועלת שבהן ולפעול בהתאם.

רגשות, על פי הגישה הקוגנטיבית נובעים מן הפרשנות הקוגנטיבית למציאות. ניתן להבחין בין שני סוגי רגשות: תגובות רגשיות מגבילות – כגון פוביות, ורגשות המוסיפים לחיי האדם ברק ומשמעות. הטיפול שואף להפחית חווית רגשיות מגבילות, ולטפח רגשות מן הסוג השני.  

בכל טיפולCBT  יש מטרה מוגדרת היטב וניתנת למדידה. הליכי הטיפול הם שיטתיים ומוגבלים בזמן. מאפיינים אלה הופכים את הטיפול נוח לבדיקה מדעית, ומחקרים רבים מראים את יעילותו.  (Evidence Based Therapy). בתחילת הטיפול המטפל משתף את המטופל בהבנתו, ובהגיון שהוא רואה לטיפול, בהתבסס על תיאוריה פסיכולוגית מפורטת לגבי המקור לקושי.  בהתאם, ותוך שיתוף מלא עם המטופל, מגדירים את מטרות הטיפול והתהליך. המטופל איננו לקוח פאסיבי- הוא שותף מלא ופעיל בתהליך הריפוי.

 ממעוף הציפור ניתן לומר כי הטיפול הקוגנטיבי הוא למעשה אסופה של התערבויות וגישות שונות ומגוונות שהמשותף להן הדגשת ההווה על פני העבר, ושימוש בעקרונות בסיסיים של תיאוריות למידה. קיימת אבחנה בין שלושה גלים בטיפול הקוגניבי התנהגותי. גלים אלה הם למעשה דגשים  (תיאורטיים ופרקטיים), אשר איפיינו את טיפול לאורך השנים. כיום משתמשים מטפלים שונים בפרקטיקות מגוונות, מן הגלים השונים- בהתאם לנטיית לבם וצרכי המטופל.

הגל הראשון (בשנות החמישים של המאה שעברה, הבולט בחוקרים הוא סקינר): גל זה התמקד במציאת הסברים חסכוניים אשר ניתנים למדידה אמפירית לקושי איתו מגיע המטופל. הטיפול התמקד בקשרים שבין גירוי ותגובה לפי תיאוריות הלמידה. פסיכולוגים בגל הראשון הדגישו את הצורך למצוא אלטרנטיבה לעירפול של התיאוריות הפסיכואנליטיות.

הגל השני (שנות השישים-תשעים של המאה הקודמת, מוביליו הם בק ואליס): מודגשתה  התיחסות לגורמים קוגנטיביים מתווכים בין גירוי  – תגובה רגשית  – התנהגות.  בק ואליס ראו חשיבות רבה בהתיחסות לטעויות חשיבה ולחשיבה לא רציונלית. המדד להצלחת הטיפול בגל זה היתה חשיבה רציונלית והרגשה טובה.

הגל השלישי (הוא הגל האחרון, "העכשווי" שמובילו הוא הייז 2004): גל זה מושפע מתורות רוחניות ובראשן הבודהיזם בכלל ומיינדפולנס בפרט. המטפלים בגל השלישי מדגישים קבלה פסיכולוגית של החוויה באופן פתוח ולא שיפוטי. בין הגישת המובילות בגל השלישי: DBT, MBCT ,ACT

 האדם, לפי הגל השלישי הוא בעל גמישות פסיכולוגית. תרגול קשיבות  – תשומת לב בלתי שיפוטית, מפתח את יכולת להתבונן במרכיבים הנפשיים של העולם הפנימי. המטופל לומד להתבונן בחוויה בהווה, מבלי לתת לה כוח הובלה על חייו. האדם המודע חופשי לפעול בצורה יעילה בהתאם לערכים בהם בחר.

בניגוד לגל השני, אשר חרט על דגלו את המטרה "להרגיש טוב", הרי שבגל השלישי האמירה היא "טוב להרגיש". המטופל מאמץ עמדה מקבלת של מכלול הרגשות והחוויות הפנימיות. הרגש הוא חלק מן החיים וטוב שכך. היכולת להרגיש היא טובה ובריאה, גם אם החוויה ברגע הנתון איננה נעימה.

גישה זו איננה טיפולית בלבד, זוהי פרספקטיבה להתבוננות על החיים האנושיים באופן הרחב ביותר.

 מקורות וקריאה מומלצת: הייז, סטרוסאל וילסון (2014) תרפית קבלה ומחויבות, הוצאת אח 

 מרום, גלבוע-שכטמן, מור, מאיירס (2011) טיפול קוגנטיבי התנהגותי במבוגרים, הוצאת דיונון

ליהי (2013) שיטות בטיפול קוגנטיבי, הוצאת אח.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *