העצה לאנתפינדיקה

מתוך: מגהימה ניקייה, סוטרה מספר 143

 

כך שמעתי.  פעם שהה המבורך ביער של ג'תה במנזר של אנתפינדיקה.

באותו זמן  איש המשפחה אנתפינדיקה חלה, סבל ונטה למות. הוא פנה לאדם מסויים וביקש ממנו: לך אל המבורך, כבד אותו בשמי בהרכנת ראשך אל כפות רגליו  ואמור: "אדון נכבד,  בעל הבית אנתפינדיקה חלה, הוא סובל ונוטה למות, הוא חולק לך כבוד בהרכנת ראשו לרגליך." אז לך אל המבורך שריפוטרה, חלוק לו כבוד בשמי וקוד קידה לרגליו. אמור לו "בעל הבית אנתפינדיקה חלה, הוא סובל ונוטה למות. הוא קד לך קידה ומבקש שתסור אל משכנו מתוך חמלה."

'כן אדוני' השיב אותו אדם וניגש אל המבורך, חלק לו כבוד, ישב לצידו ומסר את המסר. לאחר מכן פנה אל שריפוטרה,  קד קידה לרגליו ואמר 'טוב יהיה, אדוני,  אם תוכל לסור למשכנו של אנתפידנקה מתוך חמלה'. שריפוטרה נענה בשתיקה.

אז התלבש שריפוטרה, לקח את קערתו וגלימתו ויצא אל משכנו של אנפינדיקה בחברתו של אננדה. מהשגיעו לשם וישבו במושב שהוכן עבורם, פנה שריפוטרה אל איש המשפחה אנתפינדיקה: 'אני מקווה שמצבך משתפר איש משפחה. אני מקווה שנוח לך. אני מקווה שכאביך נחלשים ולא מתגברים'.

'המכובד שריפוטרה, מצבי אינו משתפר. לא נוח לי. כאבי מתגברים  ואנם נחלשים. ממש כשם שאדם חזק היה מבקע את ראשי לשניים במסור חד כך תחושות אלימות חותכות את ראשי. איני מרגיש טוב יותר. ממש כשם שאדם חזק מלפף רצועות עור סביב לראשי  ומהדקן, כך תחושות כואבות ואלימות עוברות בי, איני חש בטוב. ממש כשם ששוחט מיומן  נועץ את סכינו… ממש כשם שאדם חזק מניף אדם חלש ומשליך אותו על גחלים לוהטות-  כך גופי בוער. אינני מרגיש בטוב, אינני בנוח, מכאובי מתגברים ואינם נחלשים.'

 

אם כך, איש משפחה, עליך לאמן את עצמך.

לא אאחז בששת אברי החישה ולא אניח להם לכבול את הכרתי.

לא איאחז ברשמים המגיעים מאברי החישה (צורות, קולות וכו') ולא אניח להם לכבול את הכרתי.

לא איאחז באלמנטים ולא אתן להם לכבול את הכרתי.

לא איאחז בעצמי (חמשת המצרפים: גוף, תחושות, תפיסת, פורמציות מנטליות, הכרה.) ולא אניח להם לכבול את הכרתי.

לא איאחז מצבי הריכוז (בג'אנות הגמתקדמות) ולא אניח להם לכבול את הכרתי.

 

לא איאחז בעולם הזה. והכרתי לא תשתעבד לעולם הזה. לא איאחז ואכבול את הכרתי לעולם שמעבר,  לא איאחז במה שאני תופס ולא אשעבד את הכרתי למה שנתפס.

מששמע אנתפינדיקה דברים אלה פרץ בבכי תמרורים. אז שאל אותו אננדה: האם אתה שוקע, מתמוטט ונעלם?

לא אננדה. אינני שוקע ומתמוטט, אינני נעלם. במשך שנים רבות ביקשתי ללמוד את הדהרמה, ומעולם לא שמעתי כזו דרשה.'

'דרשה כזו, איש משפחה, איננה ניתנת ל אנשי משפחה לבושי לבן. דרשה כזו, ניתנת רק למי שיצאו לחיי נזירות.'

'אם כן, המבורך שריפוטרה, עשה שדרשה שכזו תישמע באוזני אנשי משפחה לבושי לבן. יש ביניהם כאלה שרק אבק מועט דבק בעיניהם, אשר מבזבזים את חייהם משום שלא זכו לשמוע דרשה שכזו על הדהרמה. יהיו מביניהם כאלה שיבינו את הדהרמה.'

 

לאחר מתן העצה הזו לאנתפינדיקה יצאו המבורכים שריפוטרה ואננדה לדרכם. זמן קצר לאחר צאתם מת  איש המשפחה  אנתפינדיקה והופיע מחדש ברקיע טושיטה.

 

באישון אותו הלילה, אנתפינדיקה, עכשיו אל יפיפה הלך אל הבורך, האיר בזוהרו את כל החורש של ג'טה. לאחר שחלק כבוד למבורך, עמד לצידו ואמר את הדברים הבאים:

 

'הו, מבורך הוא החורש של ג'טה,

בו מתגוררת הסנגהא הקדושה,

בו מתגורר מלך הדהרמה

המקור לכל אושרי.

 

בפעולה, בידיעת הדהרמה,

באתיקה וחיים מקודשים-

כך מטוהרים בני התמותה

ולא בזכות שושלת או עושר.

 

לפיכך, הנבון שמשכיל לראות

מה משרת את טובתו,

עליו להתבונן בדהרמה לעומקה

ועל ידי כך להטהר.

 

שריפוטרה הגיע לשיא

בדרכי המוסר, השלווה והתבונה.

כל נזיר היוצא לדרך

יוכל, לכל היותר, להשתוות לו.'

 

כך אמר האל הצעיר אנתפינדיקה והמורה אישר את דבריו. אז חשב האל הצעיר אנתפינדיקה: המורה אישר את דברי. חלק לו כבוד, שמר אותו לימינו ונמוג באחת.

עם שחר פנה המבורך אל הנזירים בדברים: 'נזירים, באישון הלילה הגיע אל יפה וצעיר והאיר בזוהרו את כל החורש של גטה. אז חלק לי כבוד ואמר את הדברים הבאים (השיר שלעיל).

כך אמר האל הצעיר, וכאשר חשב שדבריו אושרו חלק לי כבוד, שמר אותי לימינו ונמוג באחת.'

 

כאשר נאמרו הדברים אמר אננדה: 'בטוחני, אדון מבורך, שהאל הצעיר היה אנתפינדיקה. לאיש המשפחה אנתפינקה היה אמון מלא במכובד שריפוטרה.'

נכון וטוב, אננדה, זוהי מסקנה נכונה. היה זה אנתפינדיקה – הוא ולא אחר.

כך אמר המבורך. אננדה חש סיפוק ועונג למשמע מילים אלה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *