הכוח שבנוכחות: על מיינדפולנס בבודהיזם

תשומת לב (קשיבות, מודעות קשובה) – Mindfulness הינה מושג בסיסי בפרקטיקה ובפילוסופיה הבודהיסטית. מושג זה מצא את דרכו אל לב השיח הפסיכולוגי המערבי, )בעיקר בהקשר של טיפול קוגנטיבי – התנהגותי CBT) ככלי יעיל להפגת לחצים ומניעת חרדה ודיכאון.  ניתן כיום למצוא מגוון פרוטוקולים ודרכי התערבות פסיכולוגית / חינוכיות / חברתית "מבוססי מיינדפולנס". המשותף להתערבויות אלה, היא ההנחה שהפניית תשומת לב לא שיפוטית אל חוויות מורכבות ומאתגרות מאפשרת הקלה של המצוקה, ומציאת דרכי התמודדות יעילות עם הקושי.

 תשומת לב בלתי שיפוטית היא אכן איכות בעלת עוצמה רבה. איכות זו מאפשרת לנו להתבונן במתרחש סביבנו ובתוכנו (ולא להפנות את המבט למקום אחר, נוח יותר), לראות את המתרחש (ולא את המחשבות או הפחדים שלנו) ולמקד את המבט באיזור מועיל, או להסיט אותו כשצריך (בניגוד ל"התקעויות" אובססיביות ומזיקות).  

יחד עם זאת, יש לזכור כי מיינדפולנס איננה מיומנות העומדת בפני עצמה. היא חלק ממכלול של איכויות- הוויה מיטיבות. מיינדפולנס מוזכרת בהקשרים רבים בבודהיזם, ואחד מן ההקשרים הוא מודל חמשת הכוחות הרוחניים. לפי מודל זה, ההוייה המיטיבה (wellbeing) האנושית נתמכת על ידי חמישה כוחות רוחניים או מיומנויות רגשיות. כל אחד מהם ניתן לפיתוח ושכלול, ויחד הם מהווים מעין רשת ביטחון רוחנית-רגשית התומכת בנו במצבי אתגר וקושי. כאב, סבל ואתגר, הם מרכיבים בלתי נמנעים במציאות החיים. על בסיס אלה מתפתחות תפיסות מוטעות, פחד ואשליה. אלו הם גורמים מנטליים, אשר מעצימים כאב לכדי סבל ומוסיפים נדבכים של מצוקה. בעזרת חמשת הכוחות הרוחניים ניתן לפגוש את הדברים כפי שהם, כואבים או נעימים, ולפעול מתוך אמון תבונה וחמלה. מפגש זה מקלף את השכבות הנוספות ומקרב אותנו אל חוויה החיים עצמם. 

הכוח הראשון הוא אמון. אמון הוא התקווה המוצקה, שגם בעיתות משבר ומצוקה יש דרך לסבול פחות ולהיות יותר משוחררים.  אין מדובר באמונה דתית בישות מיטיבה ומושיעה, וגם לא בידיעה ודאית לגבי הדרך. האמון הוא איכות מופשטת יותר משני אלה. זוהי אפשרות פתוחה שדברים יהיו טובים יותר, גם אם אין ידיעה ודאית כיצד ומתי. האפשרות הפתוחה איננה ניתנת לבחינה מדעית ואין לגביה ודאות. זו הסיבה שאיכות האמון קשה כל כך לתרגול.  

מאמץ הוא הכוח השני. במקביל לתקווה שיש "בשביל מה" (איכות האמון) אנו נדרשים בעיתות קושי להקדיש מאמץ ליציאה מן הסבל. בספרות הבודהיסטית יש הקבלה בין מידת המאמץ ה"נכונה" (זו המתאימה למצב ספציפי) לבין כיוון כלי מיתר. כאשר מכוונים מיתר צריך למצוא את מידת המתיחה המדוייקת אשר תאפשר למיתר להפיק את הצליל האופטימלי שלו: מאמץ יתר יביא לפקיעת המיתר. חוסר מאמץ ישאיר את המיתר רפוי ולא ניתן יהיה להפיק ממנו צליל. ממש כמו בקונצרט הודי כך גם בחיים: אנחנו מנגנים ומכוונים את כלי הנגינה באותו זמן ממש. כמו לגבי האמון: גם לגבי מאמץ אין תשובות ברורות ("המאמץ הנכון הוא 8"). מידת המאמץ תלויה בסיטואציה, בתנאים המשתנים – והנגן המוכשר בוחן, מכוון ומנגן בכל רגע ורגע. 

מיינדפולנס הוא  הכוח השלישי במודל הזה. על מנת לדעת כמה מאמץ להשקיע, באיזה כיוון ומתי לשחרר צריך לשים לב. מיינדפולנס היא איכות דומה להקשבה עמוקה למנגינת החיים. אנחנו מקשיבים למנגינות המשתנות מרגע לרגע, בין השאר (אבל לא רק) על מנת שנוכל לרענן את איכויות האמון והמאמץ. 

ריכוז, הכוח הרביעי קשור ביכולת להפנות קשב אל המתרחש לאורך זמן. הריכוז מאפשר להפריד בין דברים ולהבחין בדקויות ובמרכיבים השונים הפועלים במצבים מורכבים. לדוגמא: כאשר אנו חווים חרדה אפשר להתרכז בחוויה הגופנית, או במחשבות, או ברגש, או בהתנהגות. כל אחד מההיבטים הללו יתן לנו מידע שונה על החוויה שבה אנחנו נמצאים. הבודהא הגדיר ריכוז כיכולת להפנות קשב לאן שרוצים, לכמה זמן שרוצים, עד שמחליטים להתרכז במשהו אחר. קיימת חשיבות רבה ליכולת החופשית, הגמישה- להפנות קשב ולהשתהות, ואולם, בעזרת מיינדפולנס אפשר לדעת מתי להסיט את הקשב (לדוגמא: כאשר חרדה כרוכה במחשבות קטסטרופליות החוזרות על עצמן – ההתרכזות מתרחשת באופן כמעט בלתי נשלט אבל מה שעוזר היא היכולת להפסיק את האובססיה). מאמץ נדרש גם על מנת להתרכז וגם על מנת להסיט את הריכוז, והכוח שעוזר להבין מה יעזור ברגע נתון הוא מיינדפולנס. 

תבונה  היא הכוח החמישי. בהקשר זה, תבונה היא ראיה מפוכחת של רשת ההקשרים המקיימת כל מצב, עצם או "דבר" שאנו חווים או תופסים. החופש אליו מכוון הבודהא, החופש אליו מכוונים הכוחות הרוחניים, איננו היעדר מוחלט של מצוקה, קושי ואתגר. התבונה היא היכולת לראות מה גורם לקושי, מה בלתי נמנע, ומה מן הגורמים לקושי ניתן לשנות. התבונה מאפשרת ראיה רחבה, חומלת ומורכבת של הדברים כפי שהם. 

"כאשר אדם פיתח את חמשת הכוחות הרוחניים הוא זורם לכיוון החופש. אין לו דרך אחרת. ממש כפי שנהר הגנגס זורם מזרחה. אין לו כיוון אחר".

(דברי הבודהא בטקסט מתוך "סמיוטה ניקאיה")

 

 

 

 

2 תגובות “הכוח שבנוכחות: על מיינדפולנס בבודהיזם

  1. ניר קראוזה

    איזה משפט יפה של הבודהה שלא הכרתי: "כאשר אדם פיתח את חמשת הכוחות הרוחניים הוא זורם לכיוון החופש. אין לו דרך אחרת. ממש כפי שנהר הגנגס זורם מזרחה. אין לו כיוון אחר".
    מניסיוני, בדרך כלל 5 הכוחות מתפתחים באופן טבעי מעצם תרגול מיינדפולנס.
    תודה!
    ניר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *