אוטו-ביוגרפיה בחמישה פרקים – מאת נלסון פורטיה

cross road

 אני אוהבת את השיר הזה מאוד. כי כל כך קשה לשנות דפוסים: לראות, לקחת אחריות, ללמוד דרך אחרת, להעיז ללכת במסלול לא ידוע. כמה הרבה סבלנות צריך וכמה חמלה והומור. וכמה מדהים שאפשר. כמה מרגש הנס הזה- כשפתאם אנחנו מגלים שלא נפלנו בבור מוכר, שלא סבלנו למרות שיכולנו, שהשתחררנו, למרות שלא האמנו שאפשר.

פרק ראשון:

אני הולך ברחוב במדרכה יש בור עמוק:

אני נופל לתוכו. אני אבוד… אני חסר ישע.

אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

 

פרק שני:

אני הולך באותו רחוב.

במדרכה יש בור עמוק: אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.

אני נופל לתוכו שוב.

אני לא יכול הלאמין ששוב הגעתי לכאן, אבל אין זו אשמתי.

ושוב לוקח לי נצח לצאת.

 

פרק שלישי:

אני הולך באותו רחוב. במדרכה ש בור עמוק:

אני רואה אותו. אני נופל לתוכו בכל זאת… כוחו של הרגל.

עיני פקוחות: אני יודע היכן אני. זוהי אשמתי. אני יוצא מייד.

 

פרק רביעי: אני הולך באותו רחוב, במדרכה יש בור עמוק:

אני עוקף אותו.

 

פרק חמישי:

אני הולך ברחוב אחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *